מחקר חדש בוצע במטרה לקבוע האם יותר שנים במערכת החינוך הינן גורם סיכון סיבתי לקוצר ראייה, או האם קוצר ראייה הינו גורם סיכון סיבתי ליותר שנים במערכת החינוך.
עוד בעניין דומה
המחקר עשה שימוש בשיטת רנדומיזציה מנדליאנית דו כיוונית.
המחקר התבסס על נתונים ציבוריים גנטיים משני קונסורציום שאוחדו לעוקבת אוכלוסייה אחת גדולה ועצמאית. וריאנטים גנטיים כחיזוי לקוצר ראייה ושנות חינוך הוצאו משני מחקרי גנום גדולים - 23andMe ו-SSGACי(Social Science Genetic Association Consortium), בהתאמה.
סך הכל 67,798 גברים ונשים מאנגליה, סקוטלנד ווולס עם נתונים על שנות חנוך וטעות שבירה (refractive error) נכללו במחקר.
אנליזות רנדומיזציה מנדליאנית נעשו בשני כיוונים: החשיפה הראשונה היתה פרה-דיספוזציה גנטית לקוצר ראייה, כפי שנמדדה על סמך 44 וריאנטים גנטיים הקשורים עם קוצר ראייה ב-23andMe, והתוצא היה מספר שנות חינוך; החשיפה השנייה היתה פרה-דיספוזציה לרמות גבוהות יותר של חינוך, כפי שנמדד על סמך 69 וריאנטים גנטיים מה-SSGAC, והתוצא היה טעות שבירה.
אנליזות רגרסיה מקובלות של הנתונים הציעו כי כל שנה נוספת של חינוך היתה קשורה עם יותר טעות שבירה של קוצר ראייה של -0.18 דיאופטרים לשנה (95%CI -0.19 - -0.17 ; P<2e-16).
אנליזות רנדומיזציה מנדליאנית הציעו כי הקשר הסיבתי האמיתי היה אף חזק יותר – -0.27 דיאופטרים לשנה (95%CI -0.37 - -0.17 ; P=4e-8). לעומת זאת, הייתה עדות קטנה כי קוצר ראייה משפיעה על החינוך (שנות חינוך לדיאופטר של טעות שביר -0.008 שנים לדיאופטר ; 95%CI -0.041- 0.025 ; p=0.6).
לפיכך, ההשפעה המצטברת של יותר שנות חינוך על טעות השבירה משמעה כי בוגרי אוניברסיטה מבריטניה עם 17 שנות חינוך יהיו, בממוצע, בעלי לפחות קוצר ראייה של -1 דיאופטר בהשוואה למישהו שעזב את הלימודים בגיל 16 (עד 12 שנות חינוך). קוצר ראייה בגודל זה עשויה להיות מספיק על מנת להצריך שימוש במשקפיים לנהיגה.
אנליזות רגישות הראו עדויות מינימליות למבלבלים גנטיים שעשויים להוות הטיה להערכות ההשפעה הסיבתית.
לסיכום, מחקר זה מראה כי חשיפה ליותר שנות חינוך תורמת לעלייה בשכיחות של קוצר ראייה. הארכת הזמן הנמצאים במערכות חינוך עשויות להגדיל את השכיחות של קוצר ראייה ונכויות ראייה עתידיות פוטנציאליות.
מקור:
ערכה: ד"ר נועה יקירביץ אמיר