ניוון מקולרי הקשור לגיל 08.04.2021

עדשות תוך עיניות עם סינון אור כחול והתפתחות ניוון מקולרי נאווסקולרי

במחקר הוערכה ההשפעה של עדשות תוך עיניות עם סינון אור כחול על מניעת ניוון מקולרי נאווסקולרי לאחר ניתוח קטרקט

ניוון מקולרי הקשור לגיל. אילוסטרציה

החוקרים עיצבו מחקר עוקבה שכלל חולים שעברו ניתוח קטרקט ללא סיבוכים, בין השנים 2007-2018, במחלקת העיניים בבית החולים Kymenlaakso Central Hospital בקוטקה, פינלנד.

החוקרים השוו את שיעורי ה-nAMD - neovascular age-related macular degeneration - בין חולים שעברו השתלה של עדשה תוך עינית עם סינון אור כחול לבין כאלה שקיבלו עדשה תוך עינית רגילה. הם השתמשו באנליזות רגרסיה של קפלן-מאייר ושל COX, על מנת לחשב את הסיכון הכולל לפתח nAMD.

התוצאים המשניים היו חדות הראייה המרבית לאחר התיקון, עובי הגומה המרכזית, מרווח בין הטיפולים והמספר הכולל של הזריקות התוך עיניות. כמו כן, ביצעו אנליזה נפרדת של חולים עם nAMD קיים, על מנת להעריך את ההשפעה של עדשה עם סינון אור כחול על התקדמות המחלה. החוקרים הכלילו במחקר עין אחת מכל מטופל והמדד לתוצא העיקרי היה הישרדות ללא nAMD.

החוקרים הכלילו בסופו של דבר 11,397 עיניים של מספר זהה של חולים בגיל ממוצע 75.4 עם סטיית תקן של 8.3 שנים (62.5% מהם נשים). הם דיווחו כי עדשה תוך עינית עם סינון אור כחול הושתלה ב-5,425 עיניים (47.6%) ועדשה רגילה ב-5,972 עיניים (52.4%).

החוקרים מצאו כי במהלך תקופת המעקב (55.2 עם סטיית תקן של  34.1חודשים בקבוצת סינון האור הכחול, 50.5 עם סטיית תקן של 30.1 חודשים בקבוצה עם העדשה הרגילה; P <0.001), היו 164 מקרים של nAMD חדש (88 בקבוצת האור הכחול, 76 בקבוצה השנייה). כמו כן, מצאו כי משך ההישרדות ללא nAMD היה דומה בין הקבוצות (P = 0.465, מבחן log-rank).

כאשר ביצעו אנליזת רגרסיה על שם COX עם נטרול הגיל, המין והאבחון המתועד של nAMD, מצאו כי השימוש בעדשות עם סינון אור כחול לא ניבא התפתחות של nAMD (יחס סיכונים - 1.075, רווח בר-סמך 95%: 0.79– 1.47, P = 0.652).

זאת ועוד, נמצא כי בחולי nAMD, התוצאים הקליניים המשניים לאחר שנה היו דומים בהקשר לחדות הראייה המרבית לאחר התיקון (0.57 עם סטיית תקן של 0.4 לוג של זווית הרזולוציה המינימלית, לעומת 0.45 עם סטיית תקן של 0.4 לוג של זווית הרזולוציה המינימלית; P = 0.136), עובי הגומה המרכזית (285 עם סטיית תקן של 109 מיקרומטר, לעומת 299 עם סטיית תקן של 103 מיקרומטר; P = 0.527), מספר זריקות anti-VEGF (6.5 עם סטיית תקן של 2.5, לעומת 6.2 עם סטיית תקן של 2.7; P = 0.548) ומרווחים בין טיפולים (7.5 עם סטיית תקן של 2.4 שבועות, לעומת 8.1 עם סטיית תקן של 2.4 שבועות; P = 0.271), עבור עדשה עם סינון אור ועדשה רגילה, בהתאמה.

לבסוף נמצא כי בדומה לחולים שפיתחו nAMD לאחר הניתוח, בקרב חולים עם nAMD שכבר היה קיים (71 חולים שקיבלו עדשה עם סינון, 74 עם עדשה רגילה), התוצאים הקליניים היו ברי השוואה גם כן (P> 0.05 עבור כולם).

החוקרים הגיעו למסקנה כי בקבוצה גדולה של חולים שעברו ניתוח קטרקט, השימוש בעדשות תוך עיניות עם סינון אור כחול, לא הביא ליתרון ברור על פני עדשה רגילה, בכל הנוגע להיארעות nAMD או התקדמות שלו, או לשוני במשתנים קליניים הקשורים לחומרת ה-nAMD.

מקור:

Achiron, A. et al. American Academy of Ophthalmology 2021; 128(3); 410-416. https://doi.org/10.1016/j.ophtha.2020.07.039

נושאים קשורים:  מחקרים,  סינון אור כחול,  עדשה תוך עינית,  ניוון מקולרי הקשור לגיל
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו