במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Graefe's archive for clinical and experimental ophthalmology, החוקרים ביקשו לבחון כיצד ממברנות אפירטינליות נפרדות מעצמן לאורך זמן וכיצד הדבר משפיע על הראייה של המטופלים.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע באמצעות סקירה של רישומי בריאות אלקטרוניים ונתוני הדמיה מולטי-מודאלית. כלל אוכלוסיית המחקר כללה 50 עיניים, שכל אחת מהן מנוטרת לסימנים של הפרדת ERM ותוצאות חזותיות קשורות. מתוכן, 28 עיניים (56%) סווגו עם ממברנה אפירטינלית אדיופתית ו-22 עיניים (44%) סווגו עם ממברנה אפירטינלית משנית.
מתוצאות המחקר עולה כי היפרדות ספונטנית של ממברנה אפירטינלית התרחשה בממוצע לאחר 25.3 ± 28.1 חודשים, עם חציון של 25.4 חודשים. הקבוצה האידיופתית חוותה היפרדות מוקדם יותר (23.4 חודשים) בהשוואה לקבוצת המשנית (34.1 חודשים, P = 0.01) והיתה לה חדות ראייה טובה יותר הן באבחון (logMARי0.094 לעומת 0.224, P = .009) והן לאחר היפרדות הממברנה (logMARי0.097 לעומת 0.188, P = 0.01). היפרדות ספונטנית הופעלה בעיקר על ידי ניתוק זגוגית אחורית (P < .001).
ניתוח רב-משתני גילה כי מרווחי היפרדות עצמית קצרים יותר (יחס סיכויים 0.936) והיעדר נוזל בתוך הרשתית (יחס סיכויים 0.049) היו קשורים באופן מובהק להיפרדות מלאה של ממברנה אפירטינלית (כולם P < 0.05). בנוסף, מטופלים עם ממברנה אפירטינלית משנית (יחס סיכויים 15.224) וחדות ראייה מתוקנת ראשונית נמוכה יותר (יחס סיכויים 267.589) היו קשורים באופן מובהק לשיפורים בראייה לאחר היפרדות עצמית (כולם P < 0.05).
החוקרים סיכמו כי ניתוק זגוגית אחורית הוא גורם מפתח להיפרדות עצמית של ממברנה אפירטינלית ברוב המקרים. בהתחשב בכך שהיפרדות ספונטנית מלאה יכולה להתרחש, התערבות כירורגית עשויה להתעכב עד 28 חודשים בחולים ללא ניתוק זגוגית אחורית.
יש לציין כי מטופלים עם ממברנה אפירטינלית משנית, למרות ראייה ירודה בתחילה ונוכחות נוזל בתוך הרשתית, הראו לעתים קרובות שיפור ראייה משמעותי לאחר ההיפרדות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה