C-פפטיד ידוע כגורם מגן פוטנציאלי מפני סיבוכים מיקרו-ווסקולריים, אך ההשפעה שלו ברמות גבוהות אינה חד-משמעית וטרם הובהרה. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes, Metabolic Syndrome and Obesity, החוקרים ביקשו לבדוק האם קיים קשר בין רמות C-פפטיד בצום (FCP – Fasting C-Peptide) לבין הסיכון לרטינופתיה סוכרתית והאם קיימת נקודת סף שמעבר לה ההשפעה המגנה של C-פפטיד בצום נחלשת או נעלמת.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 1,661 מטופלים עם סוכרת מסוג 2. רטינופתיה סוכרתית הוגדרה כתוצא העיקרי והמטופלים סווגו לפי רמות C-פפטיד בצום. לצורך ניתוח הקשר בין המשתנים נעשה שימוש בניתוח התאמת עקומות ומודלים של רגרסיה ליניארית דו-שלבית. בנוסף, בוצע ניתוח לזיהוי ערך הסף של רמות C-פפטיד בצום.
מתוצאות המחקר עולה כי נמצא קשר לא-ליניארי בין רמות C-פפטיד בצום לבין הסיכון לרטינופתיה סוכרתית. נמצא ערך סף מובהק של 4.11 ננוגרם/מ"ל, שמתחתיו כל עלייה של 1 ננוגרם/מ"ל ברמות C-פפטיד בצום היתה קשורה בירידה של 24% בסיכון לרטינופתיה סוכרתית (יחס סיכויים 0.74, רווח בר סמך 95%, 0.64–0.86). מעל רמה זו, הקשר לא היה מובהק סטטיסטית (יחס סיכויים 1.52, רווח בר סמך 95%, 0.87–2.66).
החוקרים סיכמו כי קיים קשר שלילי בין רמות C-פפטיד בצום לבין הסיכון לרטינופתיה סוכרתית, אולם ההשפעה המגנה קיימת רק מתחת לרמה של 4.11 ננוגרם/מ"ל, ומעל רמה זו הקשר מתייצב וללא מובהקות. ממצא זה עשוי לתרום להבנת המנגנון המטבולי של הסיבוך ולסיוע בזיהוי מוקדם של מטופלים בסיכון.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
